משרד עו"ד: תאופיק שלופה נ' מן טחנת קמח חיפה ואח'

החלטה

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט יואב פרידמן) מיום 15.1.09. (להלן: "פסק הדין")

המבקש, עו"ד במקצועו, טוען כי פסק הדין הגיע לידי בא כוחו הקודם ביום 20.1.09.

לטענתו, הטעם לאי הגשת ערעור במועד נעוץ בבריאותו הלקויה והעובדה כי מאז חודש 5/08 ועד למועד הגשת הבקשה דנן הוא נמצא באשפוזים תכופים ובטיפולים רפואיים חלקם בחו"ל.

המבקש טוען כי רק ביום 26.5.09 במהלך שהותו בארץ הודע לו אודות פסק הדין, מבא כוחו הקודם, וכי משום שנאלץ לחזור לבי"ח בחו"ל ביום 3.7.09, לא יכול היה לטפל בענייניו.

המבקש מבהיר בבקשתו כי הבקשה דנן והערעור שהוגש, הוגשו על ידי בא כוחו בשעה שהמבקש שוהה בחו"ל, עקב התפתחות בהליך אחר שמתנהל בין הצדדים בפני בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט ש. לבנוני).

המשיבים מתנגדים לבקשה וטוענים כי המבקש לא הוכיח כי מתקיימים בעניינו "טעמים מיוחדים" אשר יצדיקו מתן ארכה.

דיון:

תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, (להלן: "התקנות") קובעת, כדלקמן:

"מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

בית המשפט יטה להיענות לבקשה להארכת מועד כאשר האיחור נגרם בשל נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין, אלה ייחשבו "טעמים מיוחדים". נקבע כי כאשר סיבת האיחור נעוצה בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ.

כמו כן מייחס בית המשפט גם משקל למידת האיחור בהגשת ההליך. יפים לעניין זה דבריה של כב' הנשיאה ד' ביניש בבש"א 5636/06 נפתלי נשר נ' שלומי גפן (פורסם בנבו) (להלן: "פס"ד נפתלי"), כהאי לישנא:

"ככל שמתארך משך האיחור, כך תהא נטייתו של בית המשפט לסרב לבקשה להארכת מועד; ומנגד, ככל שמשך האיחור קצר יותר, יתייחס בית המשפט לבקשה ביתר חיוב. יחד עם זאת, אף כאשר מדובר באיחור קל בן ימים ספורים בלבד, לא תינתן הארכת המועד כדבר שבשגרה והנטל על המבקש להוכיח קיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים מתן אורכה להגשת ההליך".

מן הכלל אל הפרט:

מעיון בבקשה עולה כי המבקש ידע אודות פסק הדין כבר ביום 25.6.09, אך בשל מצבו הרפואי הקשה והמורכב, טוען שיש להתחשב בו, הגם שהוא מיוצג ע"י עו"ד.

עוד טוען המבקש כי הבקשה דנן מוגשת עתה, לאור החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט שלמה לבנוני) מיום 3.5.10, בתיק אחר המתנהל בין הצדדים, ובה נקבע כי פסק הדין מושא הדיון הפך לחלוט, וכך יש להתייחס אליו.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, מצאתי לקבוע כי המקרה דנן לא נכנס בגדרו של המונח "טעם מיוחד".

המבקש בבקשה, חרף בעיותיו הרפואיות, אינו מסביר מדוע חלפו כ- 17 חודשים מעת מתן פסק הדין על ידי בית משפט קמא מבלי שהגיש ערעור או למצער בקשה לדחיית מועד הגשת ערעור. טענתו כי אינו בקו הבריאות מאז 5/08 ועד למועד הגשת הבקשה דנן, דומה כי אינה עולה בקנה אחד עם העובדה כי חרף מצבו הרפואי והעובדה כי גם כיום שוהה הוא בחו"ל, יכול היה עתה להתארגן ולהגיש טיוטת ערעור ולהוסיף לה בקשה למתן ארכה להגשת ערעור המונחים בפני, למרות שאין שינוי בנסיבותיו האישיות מיום המצאת פס"ד אליו (25/6/09) והיום. אמור מעתה, שכמו הבקשה שבפניי ,כך יכולה הייתה להיות מוגשת בקשה דומה במועד ולא בחלוף חודשים רבים.

הדבר מקבל משנה תוקף עת בהליך בפני כב' השופט ש. לבנוני ביום 3.1.10 הודיע המבקש כי בכוונתו "בימים אלה", כלשונו, להגיש ערעור על פסק הדין של כב' השופט י.פרידמן, ימים שהפכו לחודשים.

בנסיבות אלה, חרף בעיותיו הרפואיות של המבקש, לא עלה בידו להוכיח "טעם מיוחד" למתן ארכה להגשת ערעור על פסק הדין שניתן עוד ביום 15.1.09.